העוקץ

טיפוגרפיה

קהלת

משפט מתוך ספר קהלת באיור שרגא ווייל

אמנם לא ממש קשור לראש השנה - ב"קׁהלת" נוהגים לקרוא בחול-המועד סוכות - אך מכיוון שלא בעצם החגים עסקינן אלא בעותק ספציפי וייחודי של המגילה האמורה, סלחו לי על אי-ההתאמה הכרונולוגית.

קהלת, המגילה הרביעית מתוך חמש המגילות שבכתובי התנ"ך, היא ספר שנוי במחלוקת משום שהאמירות שבו בוטות מאוד, אך בקריאה ראשונה ושנייה נראה שכמו שהן בוטות, כך הן סותרות זו את זו. מחד, מביע כותב הספר את דעתו הפסימית על אפסותם של החיים לכשעצמם, והמנטרות "הבל הבלים הכל הבל" ו"אין חדש תחת השמש" חוזרות על עצמן בוורסיות שונות לאורכו של הספר, מאידך, בחלקי הספר המתקדמים אפשר למצוא "איים" של היגיון מקראי מוכר המטיף לייראת האל, השומר על האדם מכל רע. פרשני התנ"ך מסבירים את הסתירה כשתי נקודות מבט המשלימות זו את זו - קהלת הישיש (ההנחה הרווחת היא שמדובר בשלמה המלך, בנו של דוד) והחכם יודע שהסוד לחיים טובים הוא עבודת האל, ולכן אין לו בעיה לומר שהאדם עצמו הוא ישות ריקה, ושאם לא ישים את מבטחו באל, ייקלע לאותן עלילות רעות המתוארות בספר. עם זאת, קיימות הרבה השערות שונות ומשונות על ספר קהלת, ואף מספרים שהעורכים הקדומים של התנ"ך התלבטו אם לצרף את הספר החתרני הזה, בגלל אופיו הקודר והדו-משמעי.

עטיפת ספר קהלת מצוייר ע''י שרגא ווייל

על אותו עקרון קודר ודו-משמעי אוייר ספר קהלת ע"י שרגא ווייל (הוצאת פועלים, 1965). זהו אחד הספרים המרשימים ביותר שראיתי מבחינה ויזואלית, אף-על-פי שהוא מצוייר כולו בגוונים שחורים-חומים ובמשיכות מכחול מלאות טרדה וכאב. האנשים המאויירים תמיד נמצאים בעיצומה של פעולה כלשהי, אפילו הגבר ה"נח" כביכול נראה לא-נינוח בעליל, וזה שלידו מקופל בעווית.

הסידור של האיורים השונים ביחס לטקסט גם הוא מעניין, וכנראה יש לייחס אותו לעורך הגרפי פסל פרידברג. הטקסט משנה גדלים, רוב הזמן עוטף את האיורים, אך שורותיו גם "נשברות" על-ידם מפעם לפעם, לעיתים נדחק הצידה ולעיתים דומיננטי. המאבק בין הטקסט לאיורים יוצר דינמיקה מעניינת ומותחת, במיוחד כשמבחינים שבתום המאבק אין צד מנצח ומפסיד - שני האמצעים מקבלים ביטוי שווה בספר, הנֵחְתָּם בקומפוזיציה לא-אופיינית, הרמונית ממש בהשוואה ל"מלחמה" המתרחשת לכל אורכו. המשפט החותם את המגילה פייסני אף הוא, ומסכם את הספר בעידוד המסורתי לשמור את חוקיו ומצוותיו של האל.

כפולה מתוך קהלת באיור שרגא ווייל

הכתב, גם הוא מצוייר ע"י שרגא ווייל, הוא מאבק פנימי בעצמו. האותיות העבריות לא נראות עבריות בכלל, על שלל האלמנטים הלא-שגרתיים שבהן. הלמ"ד היא כמובן האות הגמישה ביותר ומתאימה את עצמה בנחשיותה לשכנותיה המלבניות יותר, היו"ד נראית כמו אפוסטרוף לטיני מעוצב, רגלה השמאלית של האל"ף נתמכת/תומכת ב"כדור טיפוגרפי" קטן, והניקוד העברי מקשט בשמחה את מקלותיהן היבשים של האותיות. המאפיינים העבריים המוצנעים מקבלים ביטוי דרך הרחבה של האותיות המקובלות (כמו אל"ף, בי"ת, מ"ם סופית, ת"ו), וה"הקפדה" הלא-מוקפדת על גובה-x אחיד (דווקא המקרים של חוסר-ההקפדה על הגובה הם הניכרים יותר, לכן הביטוי במרכאות).

חלק מהכתב נטמן/נקבר/נבלע באיורים השונים, כגון עץ שעל גזעו האות קו"ף משמשת כסמל, או ספק-שיח ספק-מפלצת דמויית מנורה, שבתוכה "מעוכלות" חלקים של אותיות עבריות. השפה הגרפית של הספר מועשרת ע"י מספר סמלים המשמשים כמוטיבים, כמו ידיים, עצים, ופירות. עם זאת, בניגוד ליצירות כמו "הגדת אאכן" של זויה צ'רקסקי, השימוש בסמלים הוא דל יחסית, וההתמקדות היא בדמויות החצי-מופשטות וב"סצנות" שהן מאכלסות.

ספרים מתאריך 15 ספטמבר 2004, 18:58 | להוספת הבלים

יה בני זונות כוס אמא שלכם יה בני זונות

מאת בן זונה (אתר) בתאריך 25 נובמבר 2004, 16:28

למה לקלל

מאת ספי בתאריך 19 אפריל 2005, 23:20

ממצב קיפאררה

מאת שני בתאריך 10 יוני 2006, 15:50

הוספת תגובה


אנא לחצו על הכפתור פעם אחת בלבד, תודה!