מועדים לשמחה
אייגיר הלמונדור מ-Ministry of Type שיחזר סדרת בולים ישראלית מקסימה מ-1967 בשם "מועדים לשמחה". ניתן לצפות בצילומי הבולים המקוריים כאן.
לינקבוע | עיצוב מתאריך 26 אפריל 2009, 01:01 | תגובות (5)הפוסטר הוא המסר
באוסף הפוסטרים שעוצבו עבור "צהריים בשנקר", סדרת הרצאות בנושאי אמנות ועיצוב, ניתן לעיין באתר שמנוהל ע"י צמד המעצבים של הפרויקט, אבי קורנפלד ושיר חולב.
"לא פשוט לעצב כרזה להרצאה שאת תוכנה טרם שמענו," נכתב באתר, "ולכן נדרש מחקר מעמיק ולעתים גם אינטואיציה בריאה."
מעבר לסימון של אירוע, פוסטר הוא אירוע המתקיים בזכות עצמו. כרזות הן מדיום מיוחד, כזה שנתקלים בו ללא התראה על קירות מסדרון; בעיר; ברחוב; בתחנות אוטובוס - באופן דומה למפגשים מקריים עם אנשים.
מתוך מפגשים כאלה נוצרת שיחה - הזדמנות לחדור ללבם של העוברים ושבים ולזרוע מסר שאותו ניתן להשקות ולטפח באמצעים שונים, לפתח אותו ולהפיץ אותו הלאה.
נדמה שאמנות הפוסטר הולכת וגוועת. משרדי הפרסום משתמשים בכרזות פרסומת כמדיום תומך בקמפיין בעיתונות, בטלויזיה ובאינטרנט. התפיסה של פוסטר ככלי שיווקי נעשתה פשטנית עד כדי כך, שברוב המקרים מעדיפים המפרסמים להיצמד לתכתיבים המקובלים ולהיטמע בנוף הפרסומי המוכר, לאו דווקא כהחלטה אלא מתוך חוסר אג'נדה. כך נוצרות להן ברירות מחדל שכל אחת מהן היא מסמר נוסף בארון הקבורה של הז'אנר.
הכרזות באתר "צהריים בשנקר" לא אחידות באיכותן, חלקן ניסויים מסקרנים - כמו סדרת הכרזות Art Made in China, שהודפסו על ניירות אורז בצבעים שונים (חבל שאין תיעוד מצולם של הכרזות), אך האלמנטים השונים בכרזה עצמה לא מולחמים טוב דיו זה לזה.
במקרים אחרים התוצאה מרתקת - העימות המושכל של איורים מאת ארנסט השל, המבוססים על מבנים טבעיים, עם נושא הרצאתו של האדריכל פרנץ קמרמנס, שנשען על עקרונות דומים במבנים שהוא מתכנן; סדרת כרזות להרצאה של יסמין גודר בהן בד שעליו מודפסים פרטי ההרצאה מתקפל, מתמתח ונעלם; מסגור רפרודוקציות של עדי נס והצגתן בקונטקסט מדומה של גלריה.
בנוסף, ניתן לצפות בגלריית הפליקר המענגת של אבי קורנפלד, בה ניתן למצוא הרבה מעבר לכרזות. אם כל זה עושה לכם חשק, הצטרפו לדיון שפתחתי בפורום האהוב עלי בתפוז, שהתחלתי כתגובה לפוסטר המבזה של מופע משותף לגבעטרון ולגרובטרון - והשתתפו בניסיון הרטרואקטיבי לעצב כרזה מתאימה יותר.
לינקבוע | עיצוב מתאריך 09 אפריל 2009, 17:31 | תגובות (1)יד חופשית
זה למעלה משבוע לעליית המדרגה בקמפיין למען שחרור גלעד שליט, במסגרתה הוחלט להניח בצד את התמונות והסיסמאות, ולתת את הבמה לכתב.
השימוש בכתב יד מזכיר לי (להבדיל אלפי הבדלות) פוסטר של דוד טרטקובר המראה את ידו של מרדכי ואנונו לחוצה כנגד שמשת ניידת שהסיעה אותו לבית הדין, עליה פרטים בכתב-ידו על נסיבות מעצרו. טרטקובר קורא לזה "Free hand design" - ואנונו כמאלתר כרזה שהועברה לציבור דרך מצלמות התקשורת, זעקה המתפקדת כלוחמת גרילה נגד הממסד שכלא אותו.
הקמפיין החדש מנסה להיות אותנטי, אך בהיעדר נושאו, נאלץ להיות סינתטי, על גבול הפשטני - אותיות שחוברו באופן מלאכותי שמות את הזעקה בפיו של חייל שבוי. אך החיבור אינו אקראי, והסיפור הנגלל בחללים שבין האותיות, הקורסות לתוך עצמן, מצליח בעיני לשקף מצב נפשי קולקטיבי מורכב, הטעון בהרבה ממשמעותה המילולית של קריאת העזרה עצמה. רגישותה הרבה של פרשת שליט וריבוי המסרים בה בולעים לעת עתה את הדימוי הזה לכדי פסיק, אך יתכן שזה יהיה הסמל שכולנו נזכור מימים אלה.
לינקבוע | אותיות מתאריך 16 מרץ 2009, 02:36 | תגובות (2)שמים פס
האות טיפוגרף בעיצוב נדב עזרא מחברת פונטביט, מוכרת לעין הישראלית משימושיה המסחריים כאות התדמית של אינספור גופים, כמו חברת הכבלים הוט ובנק לאומי (בגירסתה הצרה). היא מופיעה על אריזות יוגורטי דנונה ובחשבוניות הטלפון של בזק. הצלחתה הגדולה קשורה לא רק להצלחה העסקית של חברת פונביט, אלא גם לכך שטיפוגרף הציעה צורות רעננות, חדשות בנוף העברי, המסוגננות באופן מוקפד ועקבי. על אף מגרעותיה, עליהן נדבר בהמשך, מדובר היה בזריקת מרץ עבור שוק רווי לעייפה בקישוטי אותיות בלתי שימושיים. לאחרונה התפרסמה גירסה חדשה לפונט, טיפוגרף פס, המעדכנת את העיצוב הישן בידע שהצטבר במהלך עשר השנים מאז עוצבה האות המקורית.
לינקבוע | אותיות מתאריך 15 מרץ 2009, 01:26 | תגובות (9)ויברציה ישראלית
תיק העבודות של המעצב ההולנדי אמיל מולין מכיל כמה הפתעות נחמדות, כמו רצפה קליגרפית ועיתון של שערים, והתרגשות כנה מטיפוגרפיה. ההפתעה שהכי נעים היה להיתקל בה היא הפונט הניסיוני שעיצב בהשראת מפגש עם עיתוני ישראל הפופולאריים, ועם האות חיים המככבת על דפיהם.
הזרתה של חיים מזכירה לי את לוגו במת מיצג, המצליח בעדינות אלימה לנתק אותנו מן השפה לכמה רגעים. מעשה הקונדס הזה מודגם בעוצמה רבה יותר בעבודה זו, שכותרתה ההולמת "ויברציית ישראל", ביכולתה להציב מולנו מראה ולהכריח אותנו להביט בעיניים זרות בתרבות היום-יום שלנו. אולי גם לגרום לנו להרגיש קצת ממה שייתכן שתייר המבקר כאן חש.
חיים, אות שעוצבה בתחילת המאה ה-20 בסגנון הבאוהוס הגיאומטרי, היא מקבילתה העברית של פוטורה, האות האלמותית של פול רנה. אך בזמן שפוטורה עשויה לשמש כאות טקסט במשקליה הקלים יותר, חיים עבָה מטבעה, ואופיהּ הגס הוא חינהּ. לא במקרה חיים היא אות כבדה - כתרגום הגיאומטרי הראשון של האות העברית, אשר הגיעה מעולם הנוצה והקולמוס, היה על מעצבהּ לערום משקל רב על משיכות הקווים שיושרו בכוונה, בניגוד לטבעם, על מנת שיחזיקו את האותיות הבאוהאוסיות על תלן, שלא יתמוטטו זו על כתפי זו.
למעשה, האות חיים היא מפגן רגישות מיוחד של יוצר שהצליח לייצב אותה ולתת לה תכונות של מבנה - תכונות שהיו נחלתן של אותיות ה-Capitals הלטיניות, אך לא של העברית. אפשר לומר שחיים הלבישה את העברית בעור פיל, ועל אף חוכמתה ורגישותה, אין מנוס מלדרוך על כמה נמלים בדרך.
תודה ליותם על הלינק.
לינקבוע | אותיות מתאריך 09 מרץ 2009, 02:29 | תגובות (1) לעמוד הקודם | עמוד 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 | לעמוד הבא