העוקץ

טיפוגרפיה

מתחילים באלף

Alephs

בסט פליקר מיוחד נותן פיליפ מסנר, טיפופיל מברלין, דוגמאות לורסטיליות של האות העברית האולטימטיבית, שהיא בעיני יותר מאות - הוא סמל לשפה שלנו ודוגמה לרעיון מופשט שהגיע לידי ביטוי באלפי דרכים שונות במהלך ההיסטוריה של הכתב העברי.

באוסף האל"פים המתמלא של מסנר יש דוגמאות רבות, חלקן מוכרות לנו מן היום-יום ונראות טריוויאליות לקוראי עברית, אך ברובן יש ניסיון להקצין, לפרש ולבנות מחדש את מבנה האות.

האל"ף תמיד התבלטה באלפבית ולא רק מפני שהיא ראשונה בסדר האותיות, היא גם שייכת לקבוצת האותיות העשירות יותר מבחינה צורנית (יחד עם פ"ה, שי"ן ועי"ן, לעומת ו"ו, חי"ת ונו"ן, למשל).

מעצבי אותיות רבים מעידים על כך שהם בדרך-כלל מתחילים לעצב באות אל"ף. היא מהווה אתגר עיצובי משום שהיא האות ה"שחורה" ביותר - גם בגלל האגן הנוצר מנקודות המפגש הסמוכות בין הקווים המרכיבים אותה, וגם בגלל האלכסון הדומיננטי שנחשב המזהה העיקרי שלה.

בתקופות בהן התחלקו סגנונות הכתיבה העברית בין ספרד ואשכנז, התקבעו שתי צורות עקרוניות לאל"ף, שהן למעשה פועל יוצא של גובה האות: באות הספרדית, המאופיינת בגובה של ארבע משיכות קולמוס, המפגשים בין שני הקווים הקצרים יותר לאלכסון קרובים זה לזה (דומה יותר ל-X); באל"ף אשכנזית, הקו השמאלי נפגש במקום גבוה יותר עם האלכסון (דומה יותר ל-N או K). כיום ניתן למצוא את שורשי הכתיבה הספרדית באותיות כמו פרנק-ריהל ונרקיסים. על הסגנון האשכנזי מבוססים טיפוסי אות כמו הדסה ושוקן.

עד מתי תמשיך להשתנות האות אל"ף? סביר להניח שעד קץ הכתיבה העברית. כל עוד אנשים משתמשים בכלי כתיבה, בין אם הם פיזיים או דיגיטליים, ינועו כלונסאותיה אנה ואנה.

לינקבוע | אותיות מתאריך 24 ינואר 2009, 02:41 | תגובות (0)

ייס ווי פי

Yes Oui כן

א-פרופו בין-לאומיות וכו' - קמפיין של אדלר חומסקי ורשבסקי Grey לברליץ, בית הספר לשפות. בפוסט שממנו סחבתי את המודעה הזו רשם מישהו בתגובות שהוא מקווה שה-(P) נהגית כ-can...

לינקבוע | אותיות מתאריך 22 ינואר 2009, 22:01 | חוכמות (1)

תם, מה הוא אומר

שמפו עם Nimbus Sans

השמפו שקנינו לפני כמה ימים נראה לי קצת מוזר, אבל רק היום במקלחת הבנתי מדוע - התווית מודפסת בפונט הבין-לאומי Nimbus Sans המכיל גם אותיות עבריות. תמיד מעניין להסתכל על כאלה, שנוצרו בעיקר כדי שלאנשים ברחבי העולם תהיה האפשרות להדפיס בכל שפה שיצטרכו, ולראות מוטציות שמעצבים עבריים לעולם לא ישיגו.

מעטים הם הפונטים בין-לאומיים שבאמת ראויים לשימוש - Tahoma המיקרוסופטי, למשל, בעיצוב מתיו קארטר, שלאותיותיו הקמורות התרגלנו בעיקר בזכות הופעותיו התכופות בממשק המשתמש של Windows; או Helvetica World שאת חלקו העברי והשנוי במחלוקת עיצב ג'ון האדסון, מעצב שהוכיח את כוחו עם עברית במקרים אחרים.

האדסון עצמו העיד בעבר על העבודה על Helvetica World כקשה במיוחד: "זהו מין אנטי-עיצוב בו ההחלטות נעשות כדי להימנע מדמיון לעיצובים קיימים." הכוונה במקרה זה היא לנרקיס תם, ובאמת קשה לחשוב היום על פונט עברי שמרגיש כמו הסנס-סריפים הלועזיים ולא לחשוב על האות הזו שעיצב נרקיס לפני כחמישים שנה, והפכה אצלנו לקנון.

האות שעל השמפו, Nimbus Sans, מוזרה משתי סיבות. האחת, נראה שמעצבים קוראי-עברית לא נכחו בתהליך - חלק מהאותיות ניחנות ביחסים משונים למדי המטשטשים את ההבדלים ביניהן; הסיבה השניה היא שזוהי הכלאה כמעט ברורה בין שני עיצובים קלאסיים של נרקיס: נרקיס תם ונרקיס בלוק.

תם ובלוק הם פונטים מוצלחים לכשעצמם, אך כל אחד מהם תפס נישה מסוימת ונפרדת מהשני. נרקיס בלוק הוא פונט הדפוס האלמותי - וגם שימושים חדשים שלו בכמה אתרי אינטרנט מוכיחים עד כמה הוא טוב כטקסט רץ. צורתו המרובעת, על אף הכמעט-גיאומטריות שלה, מאזכרת כתבי ספר עבריים הסטוריים, אך היא עכשווית לגמרי ואין עוררין על מקוריותה. לעומת בלוק, נרקיס תם (שגם הוא "חיה אחרת" בנוף העברי) הוא מלך המסרים הקצרים - תמצאו אותו בעיקר בשלטים, פוסטרים, בכתוביות בטלויזיה ובקולנוע וגם בחשבון החשמל שלכם. אותיותיו נוטות לעגול, והוא נחשב לניסיון המוצלח ביותר "לעגל את הריבוע" העברי.

כפי שנוכחנו, ניסיון לאחד בין שני העיצובים גרר תוצאה די משעשעת, אך רחוקה מלהיות אפשרות רצינית בעיני מעצבים עבריים. (תודה ליותם על הלינק לפונט המקורי)

לינקבוע | אותיות מתאריך 21 ינואר 2009, 00:57 | תגובות (2)

יש לכם קטלוג?

לא, אין לנו קטלוג. אתם מוזמנים לבקר בבלוג שפתחתי לרגל התערוכה:

ביקשו ממני לכתוב טאגליין וזה מה שיצא.
לינקבוע | חדשות ועדכונים מתאריך 15 יולי 2008, 18:02 | תגובות (0)

אלמוניות ושמפו

במוסף "תרבות וספרות" האחרון של עיתון "הארץ" כותב העורך בני ציפר בטורו השבועי על ספר שנשלח לו ע"י עורכת נלהבת ועל טעויות הניסוח (או יותר נכון misconceptions - שגיאות שבבסיסן פספוס ההקשר או הרעיון המדובר) שליקט בגוף הספר האמור. המעניין הוא שציפר בחר להקדים ולקטר על אורך ה"קרדיטים" שבתחילת הספר - ולדמותם ל"בקבוק שמפו שיש חובה לציין עליו את שם היצרן והיבואן" וכולי.

אך מה כל כך רע בבקבוק שמפו? מדוע עניין מתן הקרדיטים כל כך מבזה בעיניו של עורך תרבותי-ספרותי זה? גם לשמפו ערך ספרותי, כפי שניתן לראות באריזותיהם של תמרוקי חברת Kiehl's הניו-יורקית, למשל, שבוחרת לכתוב לא רק את הרכב החומרים, אלא גם את תכונותיו המסוימות של הקרם בבקבוק הפלסטיק.

לחצו כאן להמשך

לינקבוע | ספרים מתאריך 18 פברואר 2008, 00:55 | תגובות (3)