פאונד טייפ עולמי כהשראה עברית
"טיפוגרפיית חוצות", או Found Type, הוא קונספט שהכרתי לפני כשש שנים, כשמצאתי במגזין U&lc כתבה מצולמת של ג'ף צברנר, עם תמונות של חלונות ראווה, אנדרטאות ושלטים. המשותף לכולן הוא שנושא הצילומים לא היה האובייקטים עצמם, אלא הכתב שהיה עליהן. בעקבות החוויה הזו יצאתי בעצמי למעין מיני-מחקר בנושא, שנקרא "אאוטסייד", שלימים נעשה רוטציית תמונות פתיחה באתר "הפונט".
פרוייקט הגמר של בן בנחורין בבצלאל השנה היה שימוש באינפורמציה ממוחשבת ע"י "בלבול" האמצעים הממוחשבים ה"קוראים" את האינפורמציה. לדוגמה - מה יקרה אם דף אינטרנט (HTML) ייפתח כאילו היה תמונה? תוצאות הפרוייקט, שוודאי מוכרות לכל מי שהשתעשע אי פעם עם תוכנה גרפית והתבלבל בקבצים, נותנות מבט מעניין על הדרך שבה מחשבים מאחסנים אינפורמציה, בדרך מאוד לא-שגרתית וישירה. למרבה הפלא, החוסר ב"פילטרים" שמסבירים או "מרככים" את התוצאה הסופית של הניסויים הממוחשבים האלה דווקא מעצים את חוויית ההבנה.
Permalink | אותיות מתאריך 30 יולי 2004, 02:11 | תגובות (1)על ראשית הדפוס וכתב רש"י
עד היום, אין יודעים איזה ספר היה הספר העברי הראשון בדפוס. התאריך הכללי המקובל על ההיסטוריונים הוא 1470, אך הספר העברי הראשון בדפוס שעליו גם רשום תאריך הוצאתו היה פירוש רש"י לתורה משנת 1475, שהודפס ע"י אברהם בן יצחק גרטון, מרג'יו דה קלבריאה שבפארמה. פירוש זה נדפס באותיות שלימים נקראו "כתב רש"י".
מכיוון שמדובר בספרים הראשונים בדפוס, לא היתה עוד דוגמה או מסורת ויזואלית לעיצוב אותיות הדפוס, ולכן ניסו המדפיסים לחקות צורות כתיבה נאות. במקרה של כתב רש"י, מודל החיקוי היה הכתב הספרדי החצי-רהוט. מקור ההשפעה של כתב זה הוא הכתבים הערביים של אותה תקופה, שהיו רהוטים מטבעם, ולכן גם הופיעו בספרים. בניגוד לכתב האשכנזי שהתפתח במאה הקודמת והושפע מהכתבים ה"גותים" בעלי הקווים העבים, הכתב הספרדי קיבל צורה קלילה יותר, עגלגלה יותר ואף מרובת עליות וירידות. כמו כן, בהשפעתה של הערבית כנראה, "נולד" גם שילוב מיוחד בין שתי אותיות - אל"ף ולמ"ד; בכתבים מאוחרים יותר נוצרו ליגטורות מורכבות יותר, כמו "בי", "כי", ואפילו "למה".
אותו "כתב רש"י", שהתפתח במקביל לפיתוחה של צורת האות ה"מסורתית" יותר, כפי שאנו רגילים אליה כיום, התחבב על המדפיסים השונים ונכלל גם בפירושי התורה שהדפיס שונצינו (1491) ובתנ"ך "המקראות הגדולות" של בומברג (1524/5). אות זו נמצאת בשימוש "המקראות הגדולות" עד המהדורות המודרניות של ימינו.
מידע נוסף על הדפוס העברי המוקדם אפשר למצוא באתר "דעת" וב"ספר הכתב העברי" של עדה ירדני (כרטא, 1991).
Permalink | אותיות מתאריך 21 יולי 2004, 19:12 | תגובות (39)שירה קונקרטית יהודית
שירים (Poems), כפי שנהגה אחת ממורותי לספרות לומר, הם תצריף מיוחד ומסוגנן של מילים - "תכשיטים" מילוליים. ז'אנר השירה ידוע כתחום יצירה מורכב יותר מתחומי יצירה אחרים, בשל הישענותו על הכתיבה היצירתית כמדיום הביטוי שלו. זאת בניגוד, למשל, לז'אנר האמנות החזותית, המבוססת על גירויים ויזואליים, שהם הרבה יותר מיידיים ומובנים לקהל רחב יותר של חובבי אמנות. המונח "שירה קונקרטית" הוטבע בתערוכה הראשונה שהוקדשה לנושא זה במוזיאון לאמנות מודרנית בסאו פאולו ב-1956, והוא למעשה שילוב של שני הז'אנרים שהוזכרו - השירה והאמנות החזותית - לכדי אמנות שכבר היתה קיימת עוד כשבני האדם החלו לכתוב, אך מעולם לא קיבלה את המיקוד המתאים לפני-כן.
בין היצירות המפורסמות ביותר בתחום המרתק הזה אפשר למנות את סיפור זנבו של העכבר מאת לוויס קרול, המופיע בספר "אליס בארץ הפלאות" ושיריו של אי. אי. קאמינגס, שהתנסה בטיפוגרפיה אז בדומה למה שדייויד קרסון מנסה לעשות בעיצוב גרפי - פירוק (דה-קונסטרוקציה) לשם בניה מחדש. מהעבודות המודרניות הקלאסיות אפשר למנות את סילנציו (שקט) של יוג'ין גומרינגר השווייצי מ-1954 ו"זריקת הקוביה / לעולם לא תמחוק את הסיכוי" של סטפאן מלארמה הצרפתי מ-1914, שבשתי היצירות ניתן לראות את השימוש בחלל הלבן כחלק אינטגראלי מהיצירה עצמה.
UBUWEB, האתר הבולט ביותר ברשת בנושא שירה קונקרטית, מביא כמה דוגמאות לשירה חזותית יהודית מימי הביניים ועד ימינו, ביניהן "קליגראמות" של סיפור יונה והדג, "החיים בעולם הבא - מעגלים" מאת אברהם אבולעפיה מהמאה ה-13, המציג סידור טקסטים קבליסטים בצורה מעגלית, "אחדות האל" הוא ייצוג של השם המפורש, משובץ בתוך האות אל"ף, ו"התמונה שעל הקיר" מאת וואלאס ברגמן היא יצירה מודרנית המחברת בין האותיות העבריות ל"אדמתה" של דרום קליפורניה.
Permalink | טיפוגרפיה מתאריך 12 יולי 2004, 00:34 | תגובות (1)שעת השי"ן
מאז ומעולם אחת הסוגיות הקשות ביותר בשפה העברית היתה האות שי"ן. לאות זו שתי צורות הגהה שונות במהותן, ובכתיב עברי חסר אין שום דרך אמצעית לדעת אם מדובר בשי"ן-ימנית הנשמעת כ-[sh] או בשי"ן-שמאלית הנהגית כ-[s], למעט דרך ההקשר של המילה עצמה. אגב, הכתיב העברי החסר הוא אחד הקשים ללימוד בעולם ודורש יכולות אינטלקטואליות מוגברות, בכך שיש להשלים אינפורמציה "חסרה" בכל מילה ומילה כמעט.
דוברי עברית לאורך ההסטוריה ניסו למצוא פתרונות שונים לבעיית השי"ן, לדוגמה קהילת היהודים של אמשטרדם, שהגו אפילו את האות סמ"ך כשי"ן-ימנית; או למשל, רבי יוסף קרא (שחי בטרויש במאות ה-11-12) שבפירושיו לא נהג להגות את ההבדל שבין שתי השי"נים, ועל כך בילבל את עורכי "המקראות הגדולות" בפירוש למילה "וישׂדד" בספר איוב. מערכות פונטיות כמו הכתב הכרמלי מצליחות להתעלם מן הסוגיה מטבע הגייתן, אך במערכת הכתב העברי אין מנוס מהתמודדות עם בעיה זו.
Permalink | אותיות מתאריך 06 יולי 2004, 16:12 | תגובות (5)עיצוב גרפי כפונקציה ריבועית
תוכנית הלימודים "לראות מתמטיקה", שפותחה ע"י מט"ח ואוניברסיטת חיפה בשנת 2002, מיועדת להוראת אלגברה וגאומטריה בחטיבות-הביניים והתיכונים, וכוללת הדגמות "חווייתיות" של העקרונות המתמטיים הנלמדים. באתר האינטרנט של הפרק בנושא "פונקציה ריבועית" מובא העיצוב הגרפי (או אם לדייק יותר - טיפוגרפי) כדוגמה "אמיתית" ליישום הכללים המתמטיים של הפונקציה הריבועית. ההתייחסות הרצינית המובאת בין דפי האתר הזה מרוממת רוח ומעוררת השראה, במיוחד כשלוקחים בחשבון שפונקציות ריבועיות מופיעות בתוכנית הלימודים של התלמידים בני ה-14 בכיתה ט'.
באתר התוכנית מופיעות משימות שונות בעיצוב דברי-דפוס: בתחילה, חקירה ראשונית של ממצאים - ספרים נתונים ורישום המדידות בטבלה (בדומה למה שנעשה באתר זה, ב"דו"ח עדות טיפוגרפית"). בהמשך מובאות הבעיות שאיתן יש להתמודד - חסכון בנייר מול אופטימיזציה של שטח הטקסט. כמו כן, נעשית היכרות בסיסית עם שניים מהכלים העומדים לרשות הטיפוגרף - היחס המומלץ של יאן טשיכולד וכלל "חתך הזהב". בנוסף ישנם שני תרגילים מעשיים - עיצוב הזמנה ועיצוב מודעה.
החומר הלימודי והתרגילים באתר מלווים בתוכנות Applet קטנות המאפשרות שליטה בפרמטרים של שולי העמוד וצפיה בצורה שבה משתנות הפרופורציות הפנימיות בעמוד, בהתאם ליחס שנקבע. כמו כן, קיימת תבנית בסיסית (גם בצורת Applet) לשם תירגול כללי. מומלץ - ולא רק לתלמידי חטיבת הביניים...
Permalink | טיפוגרפיה מתאריך 01 יולי 2004, 18:39 | שיעורי בית (0) לעמוד הקודם | עמוד 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 | לעמוד הבא