מה זה עיצוב?
אחת מהקלישאות הישראליות הגדולות היא עד כמה אנחנו נוטים לערבב שמחה ועצב, קודש וחול, עבדות וחירות, וליצור משני ההפכים תערובת מוזרה שבהרבה מקרים קשה לבלוע - שלא לומר, לעכל. בשיעור העברת מסר בבצלאל השבוע הבאתי לכיתה מתאבנים קטנים - ביסים העשויים משכבת פנקייק, שכבת מצה, ושכבת "סינטזה" ביניהם - המאצעברייט (עוגת-מצה מטוגנת בעגה אשכנזית). היו כאלה שבלעו בחוסר רצון, בקושי לעסו, היו כאלה שביקשו את המתכון, אבל כולם הסכימו באשר למסר שרציתי להעביר - אנחנו תמיד מערבבים, והטקסטורות השונות ביחד לא יוצרות חוויה חדשה, אלא חוויה מוכרת, המורכבת בעצם משתי חוויות קיימות.
התערוכה "עיין ערך: עיצוב*" מוגדרת כיריית-הפתיחה של "קהילת מעצבים" חדשה, בה חברים מעצבים ותיקים כדוד טרטקובר, דן רייזינגר, ירום ורדימון, דוד גרוסמן, יקי מולכו וחנן דה-לנגה לצד דור צעיר יותר המכובד גם הוא (מושון זר-אביב, עודד עזר, Jewboy, עדלאי סטוק). כל אחד ממשתתפי התערוכה מנסה להגדיר את המושג "עיצוב" באופן מילולי, ובאמצעות דוגמה מוכנה (Ready Made). ההגדרות מודפסות על דפי נייר עבים, התלויים מהתקרה על אנקולים, במבנה מקורה בשוק הפשפשים של יפו, אותם מלקטים המבקרים בתערוכה ומתייקים בקלסר שאפשר לרכוש במקום במחיר של 20 ש"ח. הרבה מהמבקרים בוחרים, למרבה הצער, לא לרכוש קלסר אלא לבחור מספר דפים בודדים ולהחזיקם ביד.
התערוכה, שעוצבה ע"י קובי פרנקו, משתמשת בצבע הורוד כרפרנט לסדרת אירועים גדולה יותר הקרויה "שבוע העיצוב", שמרכזה בגני התערוכה. גמלוניותו של לוגו "שבוע העיצוב" - מרובה הצבעים וסוגי-האות - מתחזקת נוכח הפשטות הסימבולית של המשטח הורוד הנוצר על שער התערוכה בשוק הפשפשים, הנתמך בפונט מלבני של מיכל סהר.
החוברת המתקבלת לאחר ליקוט התערוכה כולה היא יותר מקטלוג - זוהי בשורה, המבקשת שיפיצו אותה, שיקחו אותה הביתה. "היישום של עיצוב טוב מבטיח איכות חיים טובה יותר, שימוש נבון במשאבים ושמירה על הסביבה הטבעית", כותב דוד גרוסמן בהקדמה לתערוכה, וקני סגל מביא בעבודתו דוגמה לסבל הודי (?) המניח טבעת-בד על ראשו על-מנת שיוכל לשאת מספר רב של לבנים - "פתרון פשוט, חכם, ולא פוגע בסביבה. זהו אובייקט מעוצב ולא אובייקט מסוגנן".
לדעתי זהו אחד השיעורים החשובים ביותר שאפשר לתת לכל מי שעוסק בעיצוב - שעיצוב הוא מאפיין של דבר, ולא הדבר עצמו. גם אירוע העיצוב השני הוא שיעור בעיצוב, אך במובן שעלול להיות מטעה לדעתי. בכל מקרה, התערובת המיוחדת שמתקבלת ע"י שני אירועי העיצוב המקבילים היא אולי צורמת, אולי הרמונית, ומייצגת שני צדדים בעולם העיצוב. יש שמזדהים עם צד אחד, ויש שמעדיפים לצדד בשני, אבל העובדה ששניהם מתקיימים בו-זמנית, ובכך גם יוצרים דיאלוג משותף, אומר משהו על המקום והזמן שבו אנו חיים.
כהערה טכנית אני מוכרח לציין שנראה שהתערוכה בשוק הפשפשים נערכה בחופזה - ישנן כמה שגיאות כתיב/הקלדה לא מחמיאות, ולטעמי היה אפשר לעדן מעט את אופן הצגת התערוכה כך שתתאים יותר לרוח ה"קטלוג". חבל שתערוכה כזו היא מעין הערת שוליים בנוף אותו "שבוע עיצוב" המתרחש כרגע, הייתי רוצה לראות יותר אנשים נכנסים, קונים קלסרים, מעיינים, אוספים ומביאים הביתה להראות לחברים.
עיצוב מתאריך 08 ינואר 2005, 16:14 | להוספת תגובותיש כאלה המדביקים פנקייק לאחוריה של מצה ופורצים בצהלה כשרואים את סימני ההדבקה- הא הא שילוב עולמות הוא כזה קלישאה!
מאת שריבי בתאריך 23 פברואר 2005, 19:37
ויש היוצרים מרקם מפתיע ממנגו ושום. הריח של האמבה הוא אכן מסריח אבל הוא פורט על בלוטות הטעם ונשאר איתך עוד ימים...
הכל שאלה שלי מה מבשלים ואיך. יש מעצבים שיכינו מטעמים גם מסלט קלישאות של מצה ופנקייק
ביייייייייייייייייי
מאת : שירן באבו בתאריך 04 מרץ 2005, 23:23
העובדה הזו שציינת שבישראל מערבבים "טעמים" שונים נכנס לי לורידים בתור אזהרה. מאמר מעניין.
מאת yaronimus בתאריך 12 מרץ 2005, 20:58